בנם הבכור של יהודית וגיא. נולד ביום ב' באייר תשס"ג (4.5.2003) ביישוב בית אריה שבדרום-מערב השומרון, ממזרח לאלעד. אח גדול ליוחאי.
אור גדל בבית אריה והתחנך בזרם הדתי-לאומי. הוא למד בבית ספר יסודי מקומי ובישיבה התיכונית "שעלבים", סמוך למודיעין.
ילד יפה תואר, מוזיקאי מחונן, עם חיוך רחב ועיניים נוצצות. שפתו הייתה שפה של אהבה, שלום, חסד ונתינה. הוא ניחן בדרך ארץ ובאהבת הארץ, דיבר תמיד בנימוס ובכבוד לזולת, והסב נחת למשפחתו, לחבריו ולכל סובביו.
כשהיה בן ארבע, אביו חלה ואושפז, ובהמשך הלך לעולמו. מתוך הכאב, אור הצליח להצמיח מתוכו בגרות, בשלות רגשית וכתפיים רחבות. הוא היה בוגר נפשית לגילו, אדם שהבין את החיים ואת עולמו הרגשי, ושאף תמיד לתקן את עצמו עוד ועוד.
מילדות גילה כישרון מוזיקלי יוצא דופן, למד לנגן על קלרינט ופסנתר, ובהמשך לימד את עצמו לנגן בגיטרה. בגיל עשרים החל לנגן על מערכת תופים שקיבל ליום הולדתו. הוא שילב שירה ונגינה בכלים השונים ומגיל צעיר הופיע בכל הטקסים ביישוב כזמר וכנגן מוכשר.
כנער, היה מדריך בתנועת הנוער "בני עקיבא". במקביל, התנדב באהבה רבה בארגון "השומר החדש" וסיפר איך אדמת המדינה נותנת לו אוויר לנשימה.
לאורך כל שנותיו בישיבה התיכונית עבד בגינון, אהב את האדמה, את הפרחים ואת הצמחים וטיפח בביתו גינה מלבלבת ופורחת, המפארת את אהבתו הגדולה לטבע ולעולם הצומח.
הרצון להתגייס בער בו מאוד. בניגוד לכל תלמידי שכבת התיכון שלו, שפנו ללמוד במכינות ובישיבות הסדר, אור בחר להתגייס מיד עם סיום הלימודים. בתיכון התאמן לקראת שירות קרבי, ולא היה מוכן שלא להיות קרבי - הכי קרבי שאפשר. מאז ומתמיד חלם להיות ביחידה מובחרת, והתעקש על כך.
לבסוף, אחרי מכתבים ושעות ארוכות של אימונים, שובץ לחטיבת "גולני" ובגיבוש נבחר ליחידת הקומנדו המובחרת "אגוז".
בנובמבר 2021 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם ביחידת "אגוז". אור היה לוחם ברוחו מהרגע הראשון. מהיום שבו בחר במסלול הקשה ביותר, דרך כל שלב בגיבוש ועד שסיים את הכשרתו כלוחם מן השורה.
הוא היה אדם של התמדה, נחישות וחזון, בעל שאר רוח, ואהבה תמיד מילאה את ליבו. דרכו הייתה מלווה בתהליכים של מודעות עצמית, והוא הלך בה בעוצמה ובאמונה, מבלי לעצור לרגע.
במהלך השירות, היה אור עמוד התווך של הצוות. הוא לא היה רק חייל מעולה, הוא היה חבר אמיתי. בכל עת היה שם לחזק, לתת מוטיבציה ולדחוף קדימה. כולם ידעו שאפשר לפנות אליו ושתמיד ייתן מעצמו, עד הסוף.
חבריו סיפרו על ליבו הפתוח לרווחה, על חיוך ענק ויד שתמיד מושטת לעזרה - באימונים, בשמירות, במסעות. אור תמיד היה בהקשבה, נכון לנהל שיחות נפש אל תוך הלילה ולהרים את המורל כשכל האחרים כבר תשושים. הוא ידע להקשיב באמת, ראה את האנשים סביבו, נתן להם מקום ותחושה שהם חשובים ואהובים.
לאורך כל הדרך, לא ויתר על שלוש תפילות ביום ולמד תורה בשקיקה, גם על חשבון שעות שינה. בלב חבריו לצוות נחרטו נעימות שירתו בקידוש ליל השבת וההבדלה.
לאחר סיום המסלול, יצא לקורס מ"כים (מפקדי כיתות) ושימש כמפקד כיתה במסלול ההכשרה של מחזור מרץ 23. שניים מחבריו לישיבה התיכונית, שהתגייסו שנה וחצי אחריו, היו במחזור הטירונים שלו. כמפקד, גילה רגישות יוצאת דופן, ידע בדיוק מתי לדרוש יותר, מתי לא לוותר ומתי לתת מילה טובה.
אור ידע לשלב בתוכו ניגודים. הוא היה לוחם בעל גבורה ועוז, ואדם מלא עדינות, שכתב שירים, לחנים ויומנים, בהם שיתף את רצונותיו, מחשבותיו ותובנותיו. "החלום שלי הוא שהמוזיקה והצלילים שלי ישמחו אנשים, ירפאו חולים ויחזקו את אלה שנפלו", כתב.
החיוך, המילים והשירים שלו הותירו במכריו חותם עמוק, וערכיו מילאו אותם בהשראה. הוא האמין באדם, ראה תמיד את הטוב ודאג לכל מי שסביבו. מטבעו, היה אדם של שיחות ובכל עת דאג להיות שם עבור כולם - כחבר, כאח, כלוחם וכאדם שהקדיש את עצמו למען אחרים.
לצד היותו לוחם בשדה הקרב, היה אור גם לוחם רוח שנלחם על מידותיו הטובות. תמיד שאף להיות אדם טוב יותר וטען שזו עבודת חיים. הייתה לו רוח של מנהיג ומוביל דרך, והיה לו חשוב להעביר את ערכיו לדורות הבאים. בין שאיפותיו לעתיד, תכנן לשמש לאחר השחרור כמדריך במכינה הקדם-צבאית "אלישע" ביישוב נווה צוף שבהרי בנימין.
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
מיומה הראשון של המלחמה לקחה יחידת "אגוז" חלק משמעותי בלחימה, על חזיתותיה השונות. אור, שרצה מאוד לצאת לקצונה אך הבין כי יהיה עליו לדחות זאת בשל המלחמה, בחר להילחם כתף אל כתף עם חבריו ועבר מתפקידו בחפ"ק (חוליית פיקוד קדמית) לתפקיד לוחם בצוות.
בספטמבר 2024 נשלחה יחידתו לגבול הצפון, לקראת כניסה לתמרון קרקעי בלבנון. אור היה נלהב, מלא במוטיבציה ולא היסס. הוא ידע מה המחיר, היה מוכן לשלם אותו ולממש את ייעודו כלוחם למען קדושת העם והארץ. למשימה ניגש עם חיוך שהיה חלק ממנו תמיד, גם ברגעים של מתח ולחימה.
ערב לפני כניסתם ללבנון, שנקבעה ליום כ"ט באלול, ערב ראש השנה תשפ"ה (2.10.2024), כתב אור ביומנו: "מחר ערב ראש השנה, שופר כנראה לא אשמע לצערי. אני רק מודה על הזכות שיש לי לקחת חלק במשימה כל כך חשובה. אני כל כך רוצה שתושבי הצפון ישובו במהרה לביתם".
חבריו סיפרו כי כאשר עמדו לחצות את גדר הגבול, דילג אור אל ראש הטור, והכריז: "אני הראשון". הכוח נכנס אל הכפר הלבנוני אל עדייסה, וניהל קרב הרואי מול מחבלי חיזבאללה. אור לחם בראש הכוח, באומץ לב, במסירות נפש ובגבורה עילאית, עד הרגע האחרון.
לאחר שאור נהרג, לחמו חבריו ליחידה בחירוף נפש, בתנאי מזג אוויר קשים ותחת ערפל כבד, על מנת לחלצו. הראשון שהסתער לחלץ את אור ומסר את נפשו היה סרן הראל אטינגר. במהלך הקרב נהרגו גם סרן איתן אוסטר, סרן איתי גיאת ורב-סמל נזר איטקין.
רב-סמל אור מנצור נפל בקרב ביום כ"ט באלול תשפ"ד (2.10.20254). בן עשרים ואחת בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל, ירושלים, שם נטמן לצד מפקדו האהוב, סרן איתן אוסטר, שנפל לצידו בקרב. הותיר אחריו אם ואח.
אימו, יהודית, כתבה: "אור חי ופעל מתוך תחושת שליחות אמיתית, מסירות נפש מוחלטת, בכל מאודו ולבבו, שבאה לידי ביטוי בכל פעולה שעשה – כבן למופת לאימו, כאח נפלא ביותר לאחיו הצעיר, כלוחם גיבור ישראל, כחבר, כמוזיקאי, כבעל חזון ורוח עשירה וטובה, כאוהב מושבע של הארץ והעם, של התורה הקדושה, ובעיקר כאדם שהאמין בכל ליבו ביושב במרומים...
"רוחו הטובה ואורו הגדול ממשיכים ללוות אותנו בכל רגע, בתוך כל האוצרות שהשאיר לנו כאן בעולם הזה, הוא ממשיך לשלוח לנו חיבורים, ניצוצות של תקווה ואהבה, שובל של חיוכים וזיכרונות מתוקים מעשרים ואחת שנותיו, שהיו מלאות בחוויות טובות ומעצימות כל כך, בצחוקים, בלימוד, בצלילים, בשירים, בצבעים, בחן וחסד ורחמים...
"אור הכיר טוב את החיים. בעשרים ואחת שנותיו הספיק לטעת בליבו ובלבבות רבים חוכמה טהורה, אהבה זכה, חסד גדול. אור הבין את השפע הקיים בחיים, ובלכתו לעולם האמת הותיר אחריו שפע גדול של יצירה, של אהבה, המחייה אותנו ונותנת לנו תמיד לחוש אותו בחיינו. רוחו ונשמתו חיות, קיימות ופועמות. נשמתו ומנוחתו עדן. גיבור ישראל אהוב נפשנו, מה נעמה אהבתך. כמה נחמה יש בה. כמה אור".
אור מונצח באתר תנועת הנוער "בני עקיבא".
אתר לזכרו הוקם תחת השם "lightofor – האור של אור".
שמו נכתב בספר תורה שהוכנס לבית הכנסת ביישובו, לזכרו ולעילוי נשמתו.
מתוך יומניו וכתביו, הוציאה המשפחה ספר המלמד על מידות האדם ועל התמודדות הלוחם בשדה הקרב במקביל לעבודה על מידותיו. הספר מהווה מורה נבוכים לצעירים לקראת גיוס, המבקשים למצוא את דרכם כלוחמים אוהבי הארץ, העם והמדינה, בעלי מידות וערכי מוסר.
מהשירים שכתב והלחין אור הופק אלבום בשם "אור הנשמה מתנגן". את שירי האלבום, בהפקתו ובעיבודו של חן הררי, ניתן לשמוע ביוטיוב ובאפליקציית ספוטיפיי. חלקם בביצועו המקורי של אור, מתוך סקיצות שהקליט, וחלקם בביצוע אחיו, יוחאי.
משפחתו של אור ממשיכה את דרכו המוזיקלית בהקמת חדר מוזיקה על שמו בישיבה התיכונית "שעלבים" שבה למד. בישיבה מוקמת מגמת מוזיקה לזכרו.
על משמעות חדר המוזיקה להנצחתו כתבה המשפחה: "אור יישאר לעד בתוך חיינו, בתוך עשרות השירים שכתב והלחין, בתוך אלפי משפטי החוכמה שנהג לדבר ולכתוב, בתוך קולו המרגש שמבקע שערי שמיים, בתוך המנגינות הנפלאות, שימשיכו להישמע מתוך חדר המוזיקה שהוקם, להנצחת מורשתו הייחודית ואישיותו המיוחדת. מרחב של השראה ויצירה, אליו מגיעים תלמידי הישיבה לנגן יחד על כלי הנגינה הרבים והמיוחדים שאור ניגן בהם, ומקבלים מרוח המוזיקה שחיה בנשמתו".
תצוגת מפה